שבתות וחגים

תמיד אומרים שזה הכי קשה.

אז האמת ששבת בדרך כלל עוברת בטוב... אם במושב אז עם הגרעין, או עם אילנית ונדב המשפחה

המאמצת המדהימה שלי...

ואם לא במושב אז אצל משפחה, או אצל חברים.. ואז כיף כי יש הרגשה של שוני, של נתק מהגרעין,

שכמה שאני אוהבת אותו, אין ספק שקשה להיות כל הזמן עם אותם 20 אנשים.

אבל חגים. חגים זה הדבר הכי משפחתי בעולם. ונכון, כשחייתי בארה"ב היה קשה בלי המשפחה

המורחבת, וכל הזמן חיכיתי לרגע שאני אהיה פה, בארץ, אבל יותר מזה, במקום שבו אני מרגישה

שייכת וקשורה. במקום שהוא הבית שלי. ואם זאת, קשה. הרבה יותר קשה ממש שחשבתי שיהיה.

דודים זה דודים. וסבתא.. הן סבתא. וסבא..... עם סבא חשוב לי להיות הכי הרבה שאני יכולה. באמת,

המון המון. חשוב לי לשמוע.. לשמוע את הסיפור שלו מפיו, ולא רק מסיפורים של אמא ושל אבא.

חשוב לי שהוא יספר לי מה קרה לו בדבר הנורא הזה שנקרא שואה, כי יום אחד הוא כבר לא יהיה פה

בשביל לספר, ואני רוצה לדעת הכל. כל דבר הכי קטן.

אבל אמא. ואבא. ודקל. ויעד. וזיו. הם המפשחה שלי. והדבר המדהים הזה, החג בבית, זה הדבר שאני

הכי רוצה עכשיו בעולם.

עם האוכל של אמא, שמכינה כל שנה את אותו הדבר, כי זה האוכל של החג המזדמן. ודקל שיושב

מולי, ליד יועד, ועושה צחוק מהבכרות. ואני מתעצבנת ואומרת לו, דקל אתה כבר לא תינוק, תהוו

דוגמא. כי אני רוצה להאמין שהוא יכול להיות בדיוק כמוני, אפילו שהוא לגמרי לא. ויועד צוחק

מהשטויות של דקל, כי הוא בן 12 והוא עוד לא מבין שזה לא במקום. וזיו אוכל שניצל עם אורז, אבל

בעצם הכלב אוכל יותר ממנו, כי האורז מתפזר על הרצפה.

ואז אמא מביאה מרק, ואבא אומר שעכשיו הוא יזרוק את המרק כמו שהוא זורק את החלה של

הקידוש, שככה סבא עובד ז"ל היה עושה, ואני עושה לאבא פרצוף כי נמאס לי שכבר 20 שנה אני

שומעת את אותן הבדיחות  הלא מצחיקות. ואמא תוציא את הסלט ואני אזכר שהבטחתי שאני אכין

אותו, אבל אמא אוהבת שהכל מוכן מוקדם ואני אוהבת לעשות הכל בדקה ה101, אז היא הכינה,

והיא לא אמרה לי כלום כי הייתי בחדר שלי והיא לא רצתה להפריע.

ואז אני שואלת את עצמי אם אני מצטערת. והתשובה הכי אמיתית היא שאפילו לא קצת. פה אני

רוצה להיות. ממש פה, יושבת ברכבת ומחכה שסוף סוף היא תסע לעתלית. כי מה? לא ידעתי שיהיה

קשה? בוודאי שידעתי. ולא ידעתי שאני אתגעגע הבייתה? ידעתי גם את זה.

אז זהו.

בכל מקרה,

שתהיה לכולנו שנה טובה ומתוקה. שנה מלאה בחויות והתחלות חדשות. שנה של בריאות ושל חיים

ושל שמחה. שנה של טירונות קלה ותפקיד מספק ומהנה. שנה של אהבה ושל שלום. שנה של חברים

חדשים וישנים. של צחוק ושל נחת.

שבשנה הבאה אני אשב ממש פה, ברכבת, ואזכר בה ואדע שזה, עשיתי את הדבר הנכון.

והכי חשוב, שנה של החזרה הבייתה של גלעד. ושבשנה הבאה לא יהיה אף אחד בחושך, לבד,

באיזה חור.